“תודה” המילה שמכוללת פלאים!!
חלק א’
המילה ׳תודה׳ היא השורש של הכרת הטוב שנמצאת באדם, היא מילה שמשפעה על בניית האני שלי
וכשהיא לא נמצאת בלקסיקון שלי זה המקור של כל הסבל.
הכרת הטוב היא רגש טבעי שקיים באדם היא יכולה לבוא במילים/במעשים או בשניהם ביחד, אמנם יש לדעת שהיסוד בהרגשה באה מהכרה שכלית. “הרגש הוא מראה של המחשבה הבאה מן השכל”
אורח טוב מהו אומר כמה טרחות טרח בעל הבית בשבילי כמה בשר הביא לפני, כמה יין הביא לפני, כמה גלוסקאות (ככרות לחם) הביא לפני, וכל מה שטרח לא טרח אלא בשבילי, אבל אורח רע מהו אומר מה טורח טרח בעל הבית זה פת אחת אכלתי, חתיכה אחת אכלתי, כוס אחד שתיתי, כל טורח שטרח בעל הבית זה לא טרח אלא בשביל אשתו ובניו.
דוגמא: אתה יושב בארוחה משפחתית ואח שלך מוזג כוס קולה ועל הדרך מוזג גם לך, לכאורה אתה יכול לחשוב מה הוא כבר עשה, זה לא שהוא מזג במיוחד לי אלה מזג לעצמו, ועל הדרך מזג גם לי. כאשר יש מחשבה כזאת אני לא ירגיש שאני צריך לומר תודה. אבל כשיש הכרה במעשה כאשר אני מבין שהוא מזג לעצמו וגם לי, וזה שהוא מזג לי היו פה שני פעולות שונות. אני יכול להגיע להכרת הטוב, ובאמת לומר תודה. גם על הדבר הפשוט ביותר. כי “זה לא משנה מה השני הרוויח אלה מה שהוא נתן”!!!
ניקח עוד דוגמא את האנשים שאין ספק שאנחנו חייבים להם הכרת הטוב הכי גדולה אלה הם ההורים היקרים שלנו, כל בר דעת מבין שעליו לכבד את הוריו כיוון שהם הולידוהו גידלו העניקו טרחו ועשו כל שביכולתם לעשות עבורנו. ניווכח לראות שיש לפעמים תירוצים ומקום לומר זה התפקיד שלהם, לא עשו אלה בשבילם ולהנאתם האישית. הרי הם רצו ילדים, (מסכנים אלה שלא זכו בילדים) הם אלו שצריכים להכיר לי טובה על עצם קיומי, זה התפקיד שלהם, כל אחד שמביא ילד צריך לדאוג לו, זה חובתם המינימלית.
אם נשמע משהו שמדבר ככה ישר נגיד שהוא כפוי טובה!!
נמצא פה שאם אין לי הכרה שכלית הכרה שלא חייבים לנו כלום, וכל מה שנתנו לנו היה בשבילנו לא משנה מי הנותן ומה הוא מקבל, אז אני חי בסבל כי אני לא יכול להעריך את מה שיש לי, ליהנות ממה שאני מקבל, בין אם זה הורים, משפחה, חברים וסביבה.
כמו שכבר אמרנו “הרגש הוא מראה של המחשבה הבאה מן השכל” אם אין הכרה שכלית אז אי אפשר להגיע להכרה הטוב!!